אני עוזרת לאנשים להתחבר מחדש למקצב הפנימי שלהם ולהתחבר מחדש אל עצמם ובכך אל הסביבה, בחיבור ובקצב אישי. וזה, בעצם, הלב של כל מה שאני עושה.

כשהייתי ילדה, היה לוח שנה עגול בגן שלי. הוא היה מורכב מעונות השנה ומהחודשים העבריים. 

בכל חודש עברי הזזנו מחוג קטן והדבקנו את סמלי החודש בטבע, בחג ובמועד. 

אני זוכרת כמה ציפיה ושמחה היו בתנועה הזו.

 

תמיד חיכיתי להשתנות העונות, כי כל עונה הביאה איתה עולם חדש. 

לראות מתי הראשנים יבקעו, מתי הכותנה תלבין או החיטה תצהיב,

ללקט צנוברים שנפלו מהעצים והשחירו לנו את החולצות, לשתות תה בפינג'אן מזוטא שזה הרגע נקטפה עם כף גדושה סוכר. 

בלילות הקיץ, בחוג אסטרונומיה, ללמוד על כוכבים ועל התנועה שלהם ותמיד התרגשתי לזהות כוכבים או לצפות במטר מטאורים דרך החלון (ולתעד הכל במחברת כמובן!).

 

גדלתי בלי מסכים, בחוץ, בטבע, בלי נעליים רוב הזמן.

עם סבא משה האהוב שלי, שהיה רוקח ומבין גדול בצמחים ובצמחי מרפא, טיילתי ביערות ובמערות מרתקות. 

אחרי לכתו קיבלתי את הספרים שלו על צמחי המרפא של ארץ ישראל  והרגשתי שהוא הוריש לי עולם. העולם הזה הפך לי לבית.

 

היום, כשאני יוצרת, או כותבת מפות, או מעבירה את הידע שלי הלאה, אני ממשיכה ללכת באותה הדרך.

אני יוצרת מתוך אהבה לטבע, למחזוריות, לטקסים קטנים שיש בהם עומק.

זה לא "מה שאני עושה". זו פשוט אני.